איציק שמולי: "חברות מזון מתקשרות אלינו ומודיעות על מהלכים צרכנים שהן עושות".

יושב ראש אגודת הסטודנטים הארצית ואחד ממנהיגיה של המחאה החברתית התארח היום במרכז האוניברסיטאי אריאל והרצה בפני סטודנטים לתקשורת. בין היתר סיפר על ההצלחות והכישלונות של המחאה, על הסכסוך עם דפני ליף ועל ההצעות להיכנס לפוליטיקה. 

מאת: קורין אלבז

"המאבק הוא מאבק של תקווה". כך פתח שמולי את הרצאתו. בנימה אופטימית זהה לזו ששררה כאן עוד טרם התפרסם דו"ח טרכטנברג. המחאה החברתית שהחלה לפני מספר חודשים שינתה את פני החברה הישראלית. מאות אלפים יצאו להפגין על יוקר המחייה. שמולי נמנה עם מנהיגה של מחאה זו. אמנם בפועל אין עוד שינוי של ממש אך ההישג הגדול ביותר של המחאה לדברי שמולי הוא השינוי התודעתי שנוצר אצל האזרחים. היכולת של האזרחים להרגיש כי השינוי בידיהם ולא בידי הממשלה עצמה. בייחוד מדגיש שמולי את כחם של הסטודנטים.  "בשנים האחרונות יצא לסטודנטים שם של אנשים המרוכזים בעצמם. סטודנט צריך להיות מאורה במצב ולהוביל שינוי מעבר לרכישת השכלה". אומר שמולי . הוא עצמו בוגר מכללת אורנים בתחום החינוך בעבר וסטודנט לתואר שני בהווה. כמי שייצג את הסטודנטים מודה כי ההצעות שניתנו מהממשלה בכל הנוגע לסטודנטים היו מפתות. "היה בהסכם כפרי סטודנטים, מעונות מוזלות ואפילו הנחה בשכר הלימוד". התנאי לכל הטוב הזה היה שאגודות הסטודנטים יפרשו מן המאבק. הסטודנטים ובראשם שמולי וויתרו על ההטבות כיוון שהמחאה היא זעקת העם והסטודנטים הם רק חלק מהעם.

 שמולי חוזר ומדגיש את הצלחות המחאה בקרב העם אך לא נמנע מלעמוד על כישלונותיה. "במאבק הזה לא הצלחתי לחבר בצורה מספקת הרבה קהלים בחברה. נכשלתי במיוחד עם הציבור הדתי- לאומי והערבי". בכדי לתקן את הטעויות וללמוד מהם נפגש שמולי עם אנשי מפתח מהקהלים הנ"ל על מנת לשלבם במחאת העם. שנשאל שמולי על ידי סטודנט דתי-לאומי מדוע קהילה זו לא השתלבה במאבק? הודה כי תשובה מספקת אין בידיו. אך ברצונו להגדיל את המאבק ולהגיע לכמה שיותר קהלים. המאבק לדבריו נמצא כרגע בשלב השני שלו ובשלב זה "אין צורך לעשות הפגנות גדולות ולהקים אוהלים. המאבק צריך לעבור למסדרונות הכנסת". לדבריו יש להציע הצעות חוק, לפקח על הממשלה ולאתגר אותה בכל הנוגע לדיור בר השגה, חינוך ועוד. "בסוף תמיד צריך להסתכל על האלטרנטיבות, והאלטרנטיבה שלשבת בבית ולא לעשות כלום, לא באה בחשבון". אומר שמולי.

שמולי ימשיך את מאבקו במסדרונות הכנסת אך האפשרות להיות חלק מהכנסת כרגע לא עולה על הפרק. לדבריו קיימות הצעות רבות להיכנס לפוליטיקה אך הוא דוחה את כולן. "לא מעניין אותי להיכנס לכנסת בתור עלה תאנה חברתי". הוא אישר שמגיעות הצעות גם מהמפלגות הגדולות, אך שנשאל האם נפגש עם ציפי ליבני יושב ראש סיעת קדימה סירב להגיב. על אף זאת שמולי מגדיר עצמו כפוליטיקאי לכל דבר. ואת פועלו כפוליטיקה לשמה.

ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה מילות המפתח הן חילוקי דעות. כידוע שמולי ודפני ליף מנהיגת המחאה החברתית הסתכסכו על רקע חילוקי דעות. "יש חילוקי דעות אפילו על דגל המדינה ואם יישמע ההמנון בהפגנות. אני אמרתי שאם אין המנון אין סטודנטים". יש שאומרים שהסכסוך פוגע במאבק. שמולי מגיב על כך: "סביב המטרות יש אחדות אך אין אחידות בכל. אותי לא תראו מדבר לראש הממשלה באצבע מונפת, או מציב לו אולטימאטום. לא תמצאו אותי בהפגנה אלימה מול עיריית תל אביב". 

שמולי מצטייר כמי שרוצה שהמאבק יתנהל בדרכי נועם, על ידי הידברות ומשא ומתן עם הממשלה. הוא מודע לכך שהממשלה לא תפתור את כל המצוקות אך תוכל לצמצם חלק מהן. המאבק עוד רחוק מלהסתיים, וועדת טרכטנברג שהוקמה על מנת לתת מענה לאותן מצוקות לא הביאה עימה את הבשורה. אך כמו שאמר שמולי בעצמו "זהו מאבק של תקווה". רק צריך לזכור ששינויים צריכים להיות קונקרטיים, אחרת גם לתקווה יש תאריך תפוגה.